ז. הבסיס העיוני של תוקף המנהג

. במקומות רבים בכתביהם של חכמי אשכנז במאה החמש עשרה , באה לידי ביטוי ההשקפה שהדין והמנהג אינם אלא שני מישורים של ההלכה השווים בערכם . ודאי שיש נםיונות רבים מאוד למצוא התאמה בין המנהג והדין , אולם יש שהם מעמידים את הדין והמנהג זה מול זה . המהרא"י דן בסימן שלם בספרו בנושא מסוים על פי הדין ומסיים 'כך נראה מן הדין אלא שאין נוהגים כך' . בדורנו 194 כך סבר הראבי"ד . בשם רש"י מובא ב'תרומת , 'הדשן סי' קס"ז . 195 'תרומת , 'הדשן סי' קסי'ז . 196 , 'יורה דעה' סי' ס"ט , מעיף י . 197 צריך להיות סי' קס"ז . 198 'תרומת , 'הדשן סי' ק"מ . מופיע המנהג כסמכות שווה לכל הפוסקים . המהרי"ל נקט בביטוי 'ומי יכניס ראשו לפלוגתא / כאשר מצד אחד דעת כל הפוסקים , ללא יוצא מן הכלל זהה בנידון ומצד שני — עומד המנהג כנגדם . «» מהו הבסיס העיוני לתפיסה זו של המנהג ? אין אנו מוצאים כהנמקה את הכלל שבירושלמי 'מנהג מבטל הלכה' , ° זאת משום שבאמת אין זה כלל , אלא הוראה מצומצמת ביחס להלכה המבוססת כולה על מציאות מסוימת , כפי שנתפרשו הדברים על ידי הראשונים . 201 ב . כבסיס למתן הסמכות השווה לדין ולמנהג יש לראות את התיאוריה שכל מנהג נכ...  To the book