אילו היתה ההשקפה האריסטוטלית מייצגת רק את דעתו של אריסטו בלבד , היינו רואים בד , זתת היסטורית מעניינת םחות או יותר . היינו יכולים לסלקה כדוגמה של חוסר אהדה אנושית או של נקדנות אקדמית , שלפעמים הם דרים בכפיפה אחת עם כשרונות שאינם מצויים . אבל אריסטו רק תיאר בלא מבוכה , ובלא אותה צביעות המלווה תמיד מבוכה רוחנית , את החיים שראה לנגד עיניו . אין צריך לומר , שהמצב החברתי הקיים שונה הרבה מן המצב בימיו . אך על אף השינויים , על אף ביטולה של העבדות החוקית והתפשטותה של הדימוקראטיה , יחד עם התפשטותם של המדע והחינוך הכללי ( באמצעות בתי הספר וכן על ידי ספרים , עיתונים , מסעות ומגע ומשא אנושי כללי , ( עדיין קיים במידה ניכרת למדי פילוג החברה למעמד מלימד ול מעמד של בורים , למעמד של עובדים ולמעמד חפשי , ועוד ראוי לנו ללמוד מהשק פתו של אריסטו ולבקר מתוכה את הפירוד שבין תרבות ותועלת בחינוך הקיים . מאחורי ההבדל השכלי והמופשט , כפי שהוא מופיע בדיון הפידאגוגי , מזדקר ועולה הבדל חברתי בין אלה שעסקיהם כוללים מינימום של מחשבה ושל הערכה אסתי טית על דעת עצמם , ובין אלה שעסוקים באופן ישיר יותר בעניינים שבתבונ...
To the book