סיכום

המדע הוא מימושם של הגורמים ההכרתיים בניסיון . במקום להסתפק בהרצאה פשוטה של כל מה שהניסיון האישי או הרגיל מתרשם ממנו , שואן * המדע לניסוח העשוי לגלות את מקורותיה , נימוקיה ומסקנותיה של אמונה . הגשמתה של שאיפה זו משווה אופי הגיוני לניסוח . מבחינה חינוכית יש לציין , שתכונותיה ההגיוניות של מיתודה , מכיוון שהן שייכות לחומר שהגיע לדרגה גבוהה של עיבוד שכלי , שונות מן המיתו דה של הלומד — אותו סדר כרונולוגי של המעבר מאיכות מגושמת לאיכות שכלית ומשוכללת יותר של הניסיון . אם מתעלמים מעובדה זו , הרי שעוסקים במדע כבכמות מסוימת של אינפורמאציה בעלמא , שהיא מכל מקום פחות מעניינת ויותר מופלגת מאינסורמאציה רגילה , שכן היא מנוסחת במלים טכניות ובלתי שכיחות . Tponn שהמדע חייב למלא בתכנית הלימודים אינו אלא אותו תפקיד שמילא למען האנושות כולה : שחרורו של הניסיון מן הטפלות המקומיים והזמניים ופתיחת אופקי תבונה שאינם מעורפלים על ידי מקרי ההרגל והנטיות האישיים . התכונות ההגיוניות של הפשטה , הכללה וניסוח מדויק — כולן קשורות בתפקיד זה , על ידי שחרורו של הרעיון מן ההקשר המיוחד שבו נוצר ועל ידי הרחבת היקפו נמצא שתוצא...  To the book