כבר אמרנו שמשמעו של מדע הוא הדעת שהיא תולדת מיתודות של ההסתכלות , עיון ובדיקה , הנקוטות בידינו לשם השגת חומר בדוק ומנוסה . כרוך בו מאמץ שכלי מתמיד לשוב ולבדוק אמונות ר 1 וחות , בשביל לעקור מתוכן כל דבר מוטעה , להרב 1 ת דיוקן , ומעל לכול — להלבישן צורה כזאת , שזיקותיהן ההדדיות של העובדות השונות תהיינה גלויות וברורות ככל האפשר . בדומה לכל דעת , המדע הוא תוצאה של פעילות המחוללת שינויים מסוימים בסביבה . אלא שבמקרה שלנו טיב הידיעה המת קבלת הוא הגורם המכריע של הפעילות , ולא עניין טפל בה . מבחינה הגיונית וחינו כית באחת , המדע הוא שכלולה של הדעת , שלבה האחרון . כללו של דבר , המדע מציין את הכרת המסקנות ההגיוניות של כל דעת . סדר הגיוני אינו איזו צורה הכפויה על מה שידוע ! אלא צורתה העצמית של הדעה המושלמת . שכן כל עיקר משמעותו הוא , שהגדרתו של חומר נידון עשויה לפי טיבה לגלות — למי שמבין אותה — את ההנחות אשר מתוכן היא נובעת ואת המסקנות שעליהן היא מרמזת ( עיין למעלה , עמ' . ( 156 כשם שעל פי עצמות מעטות יכול זוא 1 לוג מומחה לשחזר את מבנה גוםו של בעל חיים , כך צורתו של משפט במתי מטיקה או בפיסיקה מא...
To the book