בפרק הקודם ראינו , שחומר הדעת העיקרי הוא מה שכלול בלימוד שאדם לומד לעשות דברים פשוטים וישירים בערך . בתחום החינוך מתבטא עיקרון זה בשימוש עקיב בעיסוקים הפשוטים , שחולמים את כושרם של בני נוער ושהם אפייניים לצו רות הפעילות הכלליות של החברה . תוך כדי עשיית הפעולות לשמן רוכשים התלמי דים מומחיות וירע בחומרים , בכלים ובחוקי האנרגיה . העובדה שפעילויות אלו הן טיפוסיות מבחינה חברתית , משווה איכות למומחיות ולדעת שנרכשו , וכך מתאפשרת העתקתן למצבים שמחוץ לבית הספר . חשוב ביותר שלא לערבב את ההבחנה הפסיכולוגית בין משחק לעבודה עם ההבדל הכלכלי . מבחינה פסיכולוגית , התכונה המגדירה משחק היא לא תענוג ולא חוסר מטרה , אלא עבודה , שאת מטרתה רואים בפעולה נוספת באותו קו , בלי להגדיר את רציפות הפעולה מבחינת התוצאות המתקבלות . פעולות שנעשות מורכבות יותר מקבלות משמעות נוספת מתוך נתינת דעת מרובה יותר לתוצאות המיוחדות שהוש גו . כך הן נהפכות בהדרגה לעבודה . שניהם , משחק ועבודה , חפשיים במידה שווה ומונעים מתוכם , אלא שתנאים כלכליים מסולפים נוטים להפוך את המשחק להתרג שות ריקה אצל העשירים , ואת העבודה — לטורח בלתי...
To the book