אפשר להבחין , בלי לפגוע בעובדות , שלוש דרגות טיפוסיות למדי בגידולו של חומר הלימוד בניסיונו של הלומד . בשלב הראשון קיימת דעת כתוכן של כושר שכלי — כוח לעשות . סוג זה של חומר לימוד , או חומר ידוע , מתבטא בהיכרות לדברים , ברגי לות אצלם . חומר זה נעשה לאחר מכן , בהדרגה , עמוס יותר ועמוק יותר על ידי ידי עות נמסרות . לבסוף הוא מורחב ומעובד לחומר מאורגן באופן ראציונאלי או הגיוני — החומר של מי שהוא , באופן יחסי , מומחה למקצוע . ( א ) הידיעה שבני אדם רוכשים אותה לפני כל ידיעה אחרת , והיא טבועה בהם עמו קות . לאורך ימים , היא הידיעה איך לעשות : איך ללכת , לדבר , לקרוא , לכתוב , להחליק על פני הקרח , לנסוע באופניים , לנהוג במכונית , לחשב , לרכוב על סוס , למכור סחורה , להתנהג עם הבריות , ועוד ועור . נטייה מקובלת היא להשקיף על פעולות אינסטינקטיביות , המותאמות למטרה מסוימת , כעל איזו ידיעה שהושגה בדרך נס . נטייה זו , אף על פי שאינה מוצדקת , משמשת עדות למגמה החזקה לזהות שליטה שכלית על אמצעי פעולד , עם ידיעה . מצינו , שהחינוך — בהשפעת מושג אסכולאסטי על הידיעה , המתעלם מכל דבר פרט לעובדות ואמתות שנוסח...
To the book