|
|
הפרקים הבאים יהיו מוקדשים לבירור המסקנות המתחייבות מן הרעיונות הדימוקרא טיים בחינוך . בחלקים הנותרים של פרק זה נדון בתורות החינוכיות שנתפתחו בשלוש תקופות , שבהן נתבלט במיוחד ערכו החברתי של החינוך . התורה הראשונה שנעיין בה היא זו של אפלטון . אין מי שייטיב לבטא כמוהו את העובדה , שהחברה מאורגנת ארגון יציב בשעה שכל יחיד עושה בה מה שהוא מוכשר לעשות לפי כשרונו הטבעי ובדרך שתהא מועילה לאחרים ( או תורם את תרומתו לכלל שהוא משתייך לו , ( ושעניינו של החינוך הוא לגלות כשרונות אלה ולשקוד על אימונם לתועלת החברה . הרבה ממה שנאמר עד עכשיו שאול ממה שלימדנו אפלטון — והוא הראשון שהורה זאת לעולם במפורש . אך נסיבות שלא היתד . לשכלו שליטה עליהן הביאוהו לידי צמ צום שימושם של רעיונות אלה . מעולם לא תפס את הריבוי הבלתי מוגבל של פעי לויות , העשוי לציין את האופי של יחיד או של קבוצה חברתית , ולכן צמצם את השקפתו למספר מוגבל של סוגי סגולות וסידורים חברתיים . נקודת המוצא של אפלטון היא , שארגונה של החברה תלוי , בסופו של דבר , בידיעת תכלית ההוויה . כשאין אנו יודעים את תכליתה , אנו נתונים לרחמי המקרה והשרירות . עד ש...
To the book |
|
|