סיכום

ניתן לתפוס את החינוך אם כצפייה בעבר אם כסכייה לעתיד . משמע , אפשר להתייחס אליו כמו אל תהליך של סיגול העתיד לעבר או של ניצול העבר כאמצעי בידי עתיד מתפתח . התפיסה הראשונה מוצאת את דוגמותיה ואת תכניותיה במה שאירע לפנים . השכל עלול להיתפס כאן כצרור של תכנים המתקבלים מתצוגתם של דברים מסוימים . במקרה זה מהווים המוצגים הראשונים את החומר שהאחרונים צריכים להידמות לו . הטעמת ערך הניסיונות הראשונים של הבלתי מבוגרים חשובה ביותר , בייחוד משום הנטייה לראותם כפחותי ערך . אבל ניסיונות אלה אינם עשויים מחומר הניתן מבחוץ , אלא מםעולת הגומלין שבין פעילויות טבעיות ובין הסביבה , המשנה בקצב גדל והולך את הפעילויות ואת הסביבה כאחת . משנתו של הרבארט , משנת העיצוב על ידי מוצגים , לקויה בכך שהיא מזלזלת בערכם של פעולת גומלין ושינויים מתמידים אלה . אותו עקרוךביקורת עצמו כוחו יפה גם לגבי תורות המוצאות את חומר הלימודים העיקרי ביצירות התרבות — בייחוד ביצירות הספרות —של ההיסטוריה האנושית . תלושות מקשרו לסביבת ההווה , שבה צריכים בני אדם לפעול , הן נעשות מין סביבה מתחרה ומסיחה את הדעת . ערכן של יצירות אלו הוא בתועלת שיש ...  To the book