ג'יימס ג'ויס כוחה המאחד והמלכד של המודעות: "דיוקן האמן כאיש צעיר"

1 " דיוקן האמן כאיש צעיר " מאת ג ' יימס ג'ויס הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר באנגלית של כוחו המלכד של הבילדונגסרומן . מסלול הנרטיב בו — או בלשונו של ג'וים , "עקומת הרגש " שהתכוון לתאר ב"דיוקן" שלו — נתחם היטב באפיגרף בן שורה אחת לרומן ובמשפט הסיום של היומן . השורה מה " מטמורפוזות" של אובידיוס Et ignotas — — animum dimittit in artes ( 8 : 188 ) מתייחסת לדדלוס "שגמר אומר לעסוק באמנויות לא ידען " — אבל "הדגש באפיגרף" ודאי איננו , כטענתו של , Hugh Kenner שיש לראות את רדלום כ"מפר את חוקי הטבע . " דמותו של רדלוס מועלית בשתי איצטלות שונות אך כרוכות זו בזו ; הוא האומן העומד להמציא אמצעי להתעופף , וכך , כ"דמות מכונפת מעופפת מעל הגלים" — במושגים שסטיבן דדלוס חושב עליו בשלב מכריע בחייו — הוא "סמל האמן השב ומעצב בבית היוצר מן החומר הארצי הדומם יצור דואה חדש בלתי מוחש ובלתי נכחד" . ( 147 ) אבל הוא גם אסיר אצל מינוס , ו"מותש מן הגלות , שונא את כרתים , , "כלאו הוא מנסה את האמנות הלא ידועה כשמטרתו להימלט מן האי . על כן מעניק האפיגרף תאוצה כפולה לתנועת הנרטיב , מכיוון שסטיבן נדחף קדימה באמצעות ההכרה הכפ...  To the book