ג. בתי־המשפט וסמכויותיהם

בחר מרצונו לשתוק ;( ואדם המתיימר לשבת בדינו שלו , אינו יושב לדין כלל ו הוא מתחזה כשופט , שעה שהיה צריך להיות בעל דין ; ושופט הפוסק דין שאינו מבינו , או המכריע בין יריבים בלא לדעת מה ריבם , גם הוא אינו עושה מעשה ' שפיטה' כל עיקר ( אלן . ( במשפט העברי , הרי קיום מצוות 'שמוע בין אחיכם ושפטתם , 'צדק וכן כשרות הדיין לדון , הם תנאים בל יעבור לכשרות הדין ; ואילו ההכרעה החפוזה והלא עניינית אינה פוסלת את הדין , אם כי מכתימה היא את הדיין , ובוודאי מוציאתו מכלל שופטי הצדק . הוא שאמר הנביא , 'שופט ודורש משפט ומהיר צדק' ( ישעיה טז , ה ) 1 חייב השופט להיות 'מהיר צדק' ' זריז וממהר לעשות מעשה הישר והצודק' ( רד"ק , שם ) — רק אחרי שדרש משפט . ואולם , אם כי שלושת הכללים הפרוצדורליים הללו עלו במשפט המקובל האנגלי לדרגת 'צדק טבעי' — אין זאת אומרת שאף במשפט ההוא ממצים הם את 'הצדק' כולו . וכן אצלנו : 'בצדק תשפוט עמיתך' יכול שיכלול גם כללי צדק פרוצדורליים , כמו השוואת בעלי הדין באולם בית המשפט ; אבל אין הוא יכול להתמצות בכך . נראה לי , שניתן להוכיח מכתובים אחרים שהמונח 'צדק' בא גם למנוע השוואת בעלי דינים , והו...  To the book