ז. מנהג ונוהג במשפט הישראלי

ה'מנהג' במשפט הישראלי דומה למנהג במשפט העברי ושונה מן המנהג ברוב השיטות האחרות , לפחות בכך שהוא אינו יכול — ולכן גם אינו צריך — להיות ' . 'עתיק במשפט העברי לא מצאנו הוראה המחייבת להוכיח את עתיקותו של המנהג בטרם יכירו בקייומו , אם כי הרבה מן המנהגים דאז בוודאי היו קיימים מימי קדם . אבל מדינת ישראל היא צעירה מאוד , ואפילו בצירוף שנות היישוב היהודי המאורגן בארץ ישראל המנדטורית אינה מגיעה לגיל המינימלי של מאה שנה שהמשפט הקאנוני קבע ל'סבילותם' להקל . אף על פי כן פסק בית המשפט העליון עוד בתקופת המנדט , שיש להכיר בכוחם המחייב של 'מנהגים' לפי דיני הפיקה שבהקדמה למג'לה , ולו רק משום שלא מצא הבדלים משמעותיים בין הדין המוסלמי ובין המשפט המקובל האנגלי ( שתוקפו בארץ ישראל היה מותנה בכך , שאין בנמצא חוק כתוב מקומי לעניין הנדון . ( קביעת המג'לה שמנהג חייב להיות , 'מתמיד' אינה אומרת שהוא חייב להיות עתיק יומין : הוא חייב להיות — לפי פסיקת בית המשפט — 'מתמידומכריע'במובן זה שהוא נהוג למעשה ברוב רובם , הוא רובם , 'המכריע' של המקרים מן הסוג הנדון ; והיו חייבים להוכיח כמה מקרים מן הסוג הנדון קרו בעבר — ב...  To the book