ג. המנהג במשפט הרומי

גם במשפט הרומי קדמו המנהגים לחוקים ; אך משהחלו לחוקק , עמדו המחוקקים על דעתם שלמנהגים לא תהא עוד שום נפקות משפטית חוץ מאשר כמכשיר עזר לפרשנות החוקים . רק בתקופות מאוחרות יותר , דווקא משנתרבו מעשי החקיקה , חזרו המשפטנים והעלו את המנהג לדרגת מקור הדין . גאיוס אמר שהעם נשפט על פי החוקים והמנהגים omnes populi legibus et moribus ) , ( reguntur ואין להניח — כפי שהניחו מלומדים אחדים — שהוא התכוון רק למנהגים שלפיהם ניתן לפרש את החוקים . הדין שנתגבש ברומי סוכם על ידי יוליאנוס בזו הלשון ! 'מקום שאין לנו חוקים חקוקים . -יש לשמור על מה שידוע על פי המסורת ( mores ) והמנהג . ( consuetudo ) מקום שגם מסורת ומנהג חסרים , הולכים אחר חוקים דומים על פי האנלוגיה . מנהג מושרש ( inveterata consuetudo ) רואים אותו , בצדק , כאילו היה חוק — וזהו המשפט המנהגי . ( moribus constitutum ) מכאן גם העיקרון , שחוק יכול להתבטל לא רק במעשה חקיקה חדש , כי אם גם על ידי הסכמה כללית שלא לקיימו עוד . ( desuetudo ) במקום אחר הוגדר 'מנהג' כהסכמה כללית מכללא של העם , ( voluntas omnium ) שהשתרשה במסורת עתיקת יומין ( אולפיאנוס . (...  To the book