א. המעשה במשפט העברי

אם כי 'הכל מודין שאין למדין מן המעשה' ( ירושלמי חגיגה א , ח , ( מצינן בכמה מקומות בתלמוד שנקבעה הלכה לדורות על פי מעשיהם השלווים של חכמים ( ראה , למשל , שבת כד , ב ; משנה סוכה ב , ז . ( מספרים על רבן גמליאל שהזהיר פעם את רבי עקיבא מפני מעשה פלוני שעמד לעשותו , ואמר לו 1 'תדע שקבעת הלכה בישראל' — ואילו רבי עקיבא כלל לא התכוון במעשהו לקבוע הלכה ( תוספתא דמאי ה , כד . ( כנראה מצאו דרך בינונית ו 'תנו רבנן , אין למדין הלכה לא מפי לימוד' ( גרסה אחרת : תלמוד ) 'ולא מפי מעשה , עד שיאמרו לו הלכה למעשה' ( בבא בתרא קל , ע"ב : ( אם חששו מהתנגשות אפשרית בין תיאוריה הלכתית ובין פרקטיקה מעשית מוסמכת , פתרו את הבעיה על ידי שצירפו הלכה למעשה או מעשה להלכה . רק אם 'שאל ואמרו לו הלכה למעשה , ילך ויעשה מעשה , ובלבד שלא ידמה' ( שם . ( נמצא שאין לומדים הלכה שאין עמה מעשה ואין למדין ממעשה אלא אם כן קדמה לו הלכה י זאת 'ההלכה , 'למעשה כלומר : הלכה שעמדה או עומדת במבחן המעשה , הניתנת לביצוע או המתואמת לשימוש והעשויה להשיג את מטרתה . לעומתה קיימת 'הלכה ואין מורין כן' ( שבת יד , ע"ב ; ביצה כח , ע"ב ; בבא קמא ל , ...  To the book