א. אוסטין

רואים באוסטין את אבי הפוזיטיביזם ( האנליטי . ( תורתו היא שאין למשפט דבר עם הצדק , המוסר , התועלת או 'אידיאלים' כיוצא באלה : משפט הוא 'נורמה להדרכת אנשים נבונים שנקבעה להם בידי איש נבון השולט . 'בהם ה'תבונה' כאן אינה תבונה אנושית טהורה ומופשטת , { ratio ) אלא תבונה מעשית פשוטה nmnm , ( intellectus ) שגם נותן הנורמה וגם מקבלה מסוגלים להבינה , היא כמעט מובנת מאליה . הדגש הוא על האדם שיש בידו כוח שלטון — שהוא היחיד המוסמך לחוקק , אלא עד שהגיע לחוקי בשר ודם , הסיר אוסטין מעל דרכו את החוק האלוהי ( יצוין , שבין כישוריו המופלגים של אוסטין לא היתה ידיעת המשפט העברי — אך הוא לא התיימר להיות היסטוריקאי . ( המשפט האלוהי מתחלק לשניים : המשפט המפורש ( revealed ) והמשפט המשתמע . ( unrevealed ) המשפט המפורש מתגלה באמצעות הלשון ; אין נפקא מינה אם הגילוי בא מפי אלוהים עצמו , כפי פשוטה של revelatio ( כמו במעמד הר סיני ) או מפי כהנים , נביאים או שליחים אחרים בעלי רוח הקודש המדברים בשמו ומטעמו . ואמנם , אם מאמינים בהתגלות ישירה , למה לא יאמינו בהתגלות שילוחית י האמונה בכל יכולתו של האל ובסמכותו האבסולוטית ...  To the book