ב. קאנט

שמתי את יום בראש , 'אידיאליסטים'ה לא משום ששלל את המשפט הטבעי , אלא משום שהטיף למשפט מוסרי . בדור שלאחריו , חירש הפילוסוף הגרמני הגדול , קאנט , תורה אידיאליסטית שונה . גם קאנט הבחין בין המצוי לבין הרצוי , אך הוא לא הפריד ביניהם כי אם שאף לצרפם יחדיו . ( אסכולה משפטית מודרנית , הנקראת לפעמים , 'אונטולוגית' אימצה לה שאיפה זו של זיהוי המצוי עם הרצוי כתורתה . ארתור קאופמן , למשל , הגדיר את המשפט כ'הגשמת ההתאמה בין הרצוי לבין . ( 'המצוי ביסוד תורת המשפט של קאנט מונחת תורת המידות ( שהוא קורא לה גם בשם חוקי המידות . ( חוק המידות ( mores ) הוא פרי 'התבונה השימושית : 'הטהורה מתוך תבונה טהורה אדם יודע , ומתוך תבונה שימושית הוא רוצה . קאנט מבחין בין רצון ( voluntas ) לבין רצייה ? . ( arbitrium ) הרצייה היא שימוש מעשי ברצון . כשם שהרצון צומח מן התבונה , כן הרצייה צומחת מן הרצון . התבונה והרצון , בעיקרם , מושגים מופשטים הם : רק על ידי רצייה והוצאתה מן הכוח אל הפועל , מתגלות ה'מידות' כלפי חוץ . בשמירת החוק יש משום מידה טובה ( momlitas ) רק אם רצונו ורצייתו של האדם נובעים מהכרת חובתו ומכוונים למלא חו...  To the book