פרק שבעה עשר חג השבועות

א . שני פירושים ללשון "ממחרת השבת" נאמר בתורה שיום הנפת העומר הוא "ממחרת השבת " ( ויקרא כ " ג , יא . ( מיום זה סופרים "שבע שבתות תמימת" ( שם , 01 וביום החמישים - שהוא "ממחרת השבת השביעת" ( שם , טז ) - מביאים את שתי הלחם וחוגגים את חג השבועות . ונמצא שגם חג השבועות חל להיות "ממחרת השבת . " והדעות חלוקות ביחס למשמעות "השבת" האמורה בפרשה זו . הכול מודים ששבע ה"שבתות" התמימות הן שבעה שבועות תמימים ; לא נחלקו אלא ביחס למשמעות הביטוי "ממחרת . "השבת חז"ל קיבלו שמניפים את העומר ממחרת יום טוב ראשון של חג המצות , וכעבור שבעה שבועות - ממחרת השבוע השביעי - מביאים את שתי הלחם . ונמצא שלשון "ממחרת השבת " מתפרש כאן בשתי משמעויות : בפעם הראשונה "השבת" היא יום טוב , ואילו בפעם השנייה " השבת " היא שבוע . כנגד זה החולקים על קבלת חז"ל - כגון הבייתוסים והקראים - פירשו את "ממחרת השבת " כמשמעו : ממחרת שבת בראשית . לפי זה מניפים את העומר ביום הראשון של השבוע , שהוא ממחרת שבת בראשית , וכעבור שבעה שבועות - ממחרת יום השבת השביעי - מביאים את שתי הלחם וחוגגים את חג השבועות . ונמצא שלשון "ממחרת השבת" מתפרש תמיד באו...  To the book