להלן סיכום קצר של המסר האידאי המשותף לשני הסיפורים:

עם ישראל והשכינה הם כגוף אחד השכינה היא פרסוניפיקציה של נוכחות האל בעולם ובזיקתה לעם ישראל הרי היא בבחינת פרסוניפיקציה של נפש העם . אחדות ישראל והשכינה היא עיקרון מיסטי , שמצא את חיזוקו ופיתוחו בקבלה . לפי עיקרון זה מעשי עם ישראל משפיעים על דמות השכינה < המעשים הטובים של העם מעצימים את כוחה ואת יופיה של השכינה , בעוד חטאיו מטילים פגם בדמותה , והיא הולכת ונחלשת , כוח התנגדותה לסטרא אחרא מתמעט , עד שהיא נופלת כליל ברשתו . במצבים קיצוניים יש שהיא מצטרפת לסטרא אחרא מחמת חולשתה הגדולה ומשתפת פעולה עמו . חטאי עם ישראל יוצרים מצב של חולי " בעובדיה בעל מום" החולה הוא עובדיה המייצג את עם ישראל . מומיו הרבים הם אקסטרנאליזציה של פגמיו המוסריים ושל עברותיו על חוקי הדת , בעוד התדרדרותה של שייני נושאת אופי שיקופי בלבד , כלומר חטאיה משקפים את חטאי עובדיה . ובאשר ל"שבועת אמונים" החולה היא לכאורה שושנה ( השכינה , ( אך לאמיתו של דבר מחלת השינה הפוקדת אותה היא ביטוי ציורי-מטאפורי לשינה , בה שקוע רכניץ האתיאיסט המייצג את עם ישראל . למהות החטאים ( האשמה ) של עם ישראל בשני הסיפורים הגיבורים המייצגים את עם י...  To the book