למומיו של עובדיה השפעה מרכזית על גורלו , אי לכך מן הראוי לבחון את משמעותם בסאטירה אליגורית זאת , גם אם התייחסנו כבר לנושא זה באקראי . הצליעה הצליעה היא מומו הבולט והמאוזכר ביותר של עובדיה . בשל מומו זה זקוק הוא לקב , עליו הוא נסמך בהליכתו . כך הופך גם הקב למעין חלק מאישיותו . כפי שכבר הזכרנו , צליעתו של עובדיה היא ביטוי ציורי ליהדותו הפגומה , סיטואציה המקבילה ליעקב אחרי שפגעה בו יד המלאך . אך בעוד יעקב נתרפא מצליעתו ושב לאיתנו עם זריחת השמש , עובדיה נשאר פגום . לאמור - עובדיה לא הצליח להשתחרר מן הפגם שהטיל בו מלאכו של עשיו . נהפוך הוא , הוא הולך ומתקרב בתשוקה הולכת וגוברת לעולמו של עשיו , בעוד קשרו עם מצוות היהדות הולך ומתרופף . ובאשר לקב , עליו הוא נסמך בהליכתו ובעמידתו , הריהו סמל של עצם יהדותו . בשל כך רוצה ראובן האדמוני להוציא קב זה מתוך ידיו של עובדיה ולשוברו באקט סימלי ומופגן , כמתואר "קפץ האדמוני והוציא קבו ( של עובדיה ) מתון ידיו ומשטמה גדולה נראתה על פניו עד שנתבהל עובדיה ... נטל האדמוני את הקב ונתנו על ברכו לשברו , אבל אותו קב קשה היה וכמעט שנתפקקו פרקי ארכובותיו . ... נטל ...
To the book