חקירת המצהיר

תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי , קובעת שבעל–דין שמסר תצהיר בהליך ביניים , יתייצב לחקירה ביום הדיון . אלא–אם–כן הודיע בעל–הדין שכנגד בהודעה בכתב לבית–המשפט ולכל בעלי–הדין , שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר . רצה בעל–דין לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל–דין בהליך ביניים , יודיע על–כך לבעל–הדין שהגיש את התצהיר וידרוש את התייצבותו של המצהיר לשם חקירה שכנגד בשעת הדיון . ההודעה תומצא בעוד מועד , כדי ליתן למצהיר שהות מספקת להתכונן ולנסוע למקום המשפט . התייצב המצהיר לחקירה , אין לבית–המשפט שיקול–דעת , ומן הנמנע , אפוא , שלא ירשה לבעל–דין לחקור את בעל התצהיר , אלא אם ברור מראש שהחקירה מכוונת להציל מפיו דברים שאינם רלבנטיים לנושא הדיון או אשר לא יוכלו להשפיע , בלאו הכי , על תוצאותיו . מ"מ הנשיא אגרנט מתח ביקורת על הערכאה הראשונה , על שלא איפשרה חקירה שכנגד של מצהירים , בסברה שחקירות מקומן בתביעה העיקרית . פרט למקרים יוצאים מהכלל , אין לבית–המשפט שיקול–דעת , כאמור , בענין חקירת המצהירים ועליו לאפשר חקירה זו , אחרת , לא יוכל לשקול אם הוכיח התובע שיש לו סיכוי טוב להצליח בתביעתו , שמא יוכל הצד שכנג...  To the book