מהות התביעה היא שקובעת את סמכות בית–המשפט ולא אופן ניסוחה . תביעה לפסק–דין הצהרתי ולא למתן צו–מניעה , אינה משנה לגבי קביעת הסמכות ( ביתמשפט אזרחי או בג"צ . ( בית–המשפט יביא בחשבון את תכליתה ומהותה האמיתית של התביעה , וחילופי מילים במילים לא ישפיעו . בדרך כלל , כאשר מבקשים צו–עשה , צריכה גם התביעה העיקרית להכיל , בין הסעדים המבוקשים , סעד של צו–מניעה לתמיד , שכן מבוקשת מניעת המעשה , לא רק לשעה אלא גם לעתיד , אך אין זה מן ההכרח שיבוקש סעד של צו–לתמיד בכל מקרה . למשל : כאשר מבקשים את הצו רק כדי לשמור על המצב הקיים עד לבירור התובענה . כשהתובענה היא לאכיפת הסכם למכירת נכס מקרקעין והצו–הזמני דרוש כדי למנוע את מכירתו לאחר בטרם תתברר התביעה , לתובע ישנה ברירת התרופה , כלומר הוא רשאי לתבוע צו–מניעה בלבד , או צו וכן פיצויים על נזק שנגרם לו , או פיצויים בלבד , או צו–הצהרתי , או כל סעד אחר במקום הנ"ל או בנוסף אליהם . בדרך כלל בית–משפט לא יפסוק לתובע יותר ממה שביקש , אפילו יתברר בעת המשפט שהוא זכאי ליותר , ואולם , בענייני צווי–מניעה הדבר יכול להיות שונה . אם התובע בחר בסעד מסויים , אין זאת אומרת שב...
To the book