|
|
עבור יהודי סיגט - כרך קטן של טרנסילבניה - הזוועה החלה באביב . 1944 הזוועה , כלומר הגעתם של הנאצים , ואיתם הגטו והגירושים למחנות . הלילה הזה ירד בהפתעה , למרות המידע שהגיע לעיר שנתיים קודם . רכבת המגורשים עברה את הגבול ההונגרי , ובשטח פולני לקח עליה הגסטפו אחריות . כאן , היא עצרה . היה על היהודים לרדת ממנה ולעלות על המשאיות . המשאיות נסעו לכיוון היער . הם הורדו . היה עליהם לחפור בורות רחבים . כאשר הם סיימו את עבודתם , התחילו אנשי הגסטפו בשלהם . ללא להט , ללא זריזות , הם הרגו את אסיריהם . היה על כל אחד להתקרב לבור ולהציג את ערפו . תינוקות נזרקו באויר ושימשו מטרות לרובים . זה קרה ביער גליציאני , סמוך לקולומייה . כיצר הצליח משה השמש להימלט ? בנס . הוא היה פצוע ברגל . חשבו שהוא מת . משה השמש , אשר גורש עם כל היהודים הזרים , חזר לבדו לסיגט בכדי לספר את סיפורו ואת סיפורם של חבריו : "לא כסף לא חמלה - רק תקשיבו . "לי אולם יהודי סיגט העדיפו לחשוב שהוא מנסה לעורר רחמים , או שהוא השתגע . F . lie Wiesel , La Nuil , I ' AuL , kjom , Ed . du Seuil , p . 20 . 51
To the book |
|
|