דה-מיסטיפיקיזציה של התמונה

בעידן משבר האידיאולוגיות , אנו חושבים שאנו מחוסנים מפני הדוגמטיזם . אנו מתפתים לראות ברוויזיוניזם את הגסיסה , את הטירוף האשלייתי של אורתודתוכסיה גוועת . בימי הסטליניסטים , הפסיכוזה הצבאית היתה כללית , המלחמה הקרה העיקה על כל המוחות . כיום , בניגוד לכך , מכחישי הג'נוסייד הם לוחמים מגוחכים , מעורערים בנפשם שמתיימרים להנחית מכת חרב לקפיטליזם , למרות שאיש לא שם לב לזעמם . אולם נטעה אם נשמח כל כך מהר , אכן , אנו חיים בעידן בלתי יציב שבו הקפאה והפשרה יכולות לבוא כאחת . בזמן שנראה לנו שהשפה המאובנת כבר מתה כתוצאה מנטישה , מביאה הביקורת כנגד כלי התקשורת את , , _ לי גיקת המלחמה לשיאה . לא להאמין לתמונות ולהתיחס פחות לאקטואליה עצמה מאשר לכלי תקשורת שמפיץ אותן , להשתחרר מהבלבול התמים בין המציאות לסימנים , לבטל את קסמן של הצגות הראווה למיניהן . שימרו בקפדנות על כללי ערנות אלה ואתם יכולים להיות בטוחים שלעולם לא תופתעו על ידי הופעתו של הבלתי צפוי . הקונספט של חברת ראווה פועל לכך ש"המציאות נפגעת בסימנים רצופים : "ושווים עצם גשמיותן של העובדות נעלמת באוניברסליות של התמונות . העולם איננו משתקף עוד , אל...  To the book