|
|
ככלל , ניתן להגדיר את השקפת הרמב '' ם כלוגיציסטית , אם כי כפי שנראה , יש קושי מסויים בהגדרה זו . עמדתו בסוגייה זו מתבססת על הגדרה מדוייקת של התהליכים הקובעים בפסיקת ההלכה , להבדיל מן האלטרנטיבה האחרת - הנבואה . המאבק נגד השימוש באמצעים על טבעיים בפסיקת ההלכה בא לידי ביטוי בהגבלת כוחה של הנבואה . הנביא שבא לגרוע או להוסיף מצווה , "או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה , " הוא נביא שקר , ואף "אם אמר בדין מדיני התורה שה ' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני , הרי זה נביא שקר וייחנק , אף על פי שעשה אות , שהרי בא להכחיש התורה שאמרה 'לא בשמים היא . '" אין דבר זה מונע מן הנביא להיות חכם התופס מקום בשלשלת הקבלה , והדוגמה הקלאסית היא אחיה השילוני . אולם דינו של הנביא במקרה זה כדין חכם , כדין התנאים והאמוראים ובתי דיניהם , ואין יתרון לנביא על החכם : "אלף נביאים , כולם כאליהו ואלישע , יהיו סוברין סברא , ואלף חכמים וחכם סוברים הפך הסברה ההיא - אחרי רבים להטות . " פעולתו של נביא שהוא גם חכם זהה לפעולתו של כל חכם , הגוזר ממערכת אקסיומות את המסקנות המתחייבות ממנה . למרות שבירור האימפליקצי...
To the book |
|
|