לשנות את הסמלים

עם תום ההגמוניה האחוסלית , ודווקא עם הפיכת האחוסליות לעוד תרבות ועוד קטגוריה חברתית אחת במדינה , גוברת ההכרה בעיקרון כי דתו ואמונתו של אדם חייבות להישאר בתחום הפרטי והאישי , או לכל היותר בתחום הקהילה . אל לה למדינה להיות הסוכנת של האמונה הדתית כחלק מן המנגנון הביורוקרטי שלה . אולם עיקרון בסיסי זה נתקל בהתנגדות כל עוד מתקיימת בישראל חפיפה כה רחבה בין דת ללאום . משום כך יש צורך לשוב אל הניסיון של שנות החמישים לגבש זהות ישראלית אזרחית , אך הפעם לא בכפייה . ישראליות זאת לא צריכה להיות לאומיות חילונית ולא דתית אלא אדישה לערכים בתחומי האמונה והפולחן . אולם על סמליה השונים לבטא את פסיפס התרבויות והקהילות בארץ . במצב כזה ניתן יהיה , למשל , להעניק משמעות לזהויות כגון יהודי ישראלי , מוסלמי ישראלי , נוצרי ישראלי ורוסי יהודי , כפי שמקובל להתייחס ליהודי צרפתי או יהודי אמריקאי כאל זהות לגיטימית ומקובלת . בניגוד לעבר , ידוע כיום כי זהויות קיבוציות לא בהכרח מוציאות אלה את אלה , גם אם נדמה לעתים שהן יריבות מבחינה פוליטית או תרבותית , וכי בהקשרים שונים קבוצות שונות ידגישו זהויות שונות . יש חשיבות עליונה...  To the book