התמודדות שלא הסתיימה

ככל שהמדינה עברה תהליכי הדתה — בעיקר מחמת השפעתה הפוליטית והתרבותית של התפיסה האמונית משיחית — כך התקדמה גם החברה החרדית משולי החברה אל מרכזי ההכרעה שלה . ההשתתפות המוגברת במשחק הפוליטי ובהקצאת המשאבים היתה חיונית עקב גידולה הדמוגרפי והריבוי המרשים של הלומדים בישיבות , שחלק מכלכלתם בא מכספי המדינה . אך עם התרחבות זו גדלו גם המתחים והסתירות הפנימיות בחברה החרדית , ואף בינה לבין יתר הפלחים במדינה . החברה החרדית האשכנזית , על אף גיוונה הפנימי הגדול , היא מהשכבות הישראליות בעלות הגבולות החדים והאטומים ביותר , מבחינה רעיונית וחברתית כאחת . כך , למשל , קיבלו ב 1997 רוב המוכרים כגדולי התורה בישראל החלטה המחדדת עוד יותר את הגבולות החברתיים בין החרדים ליתר האוכלוסייה . מכיוון שיותר מ 50 % > מהמהגרים שהגיעו באותה תקופה מחבר המדינות אינם יהודים , ומאות אלפי לא יהודים "הסתננו לכרם ישראל" בעזרת תעודות ורישום שהוגדרו , "כוזבים" החליטו החוגים החרדיים לנהל ספרי יוחסין שייכללו בהם "היהודים הוודאיים" בלבד כדי לשמור , כדבריהם , על "טהרת הייחוס של הציבור היהודי . "במדינה הרישום הזה , הנפרד מן הרישום של ...  To the book