לוין בין מודרניזם לפוסט־מודוניזם

מבט רחב במכלול יצירותיו של חנוך לוין מעלה כי את הדיוקן המלא של דמות הסובייקט שלו ואת החוויה הקיומית שהוא חווה אפשר להבין רק אם מביאים בחשבון שלוין פעל במסגרת שתי מערכות רעיוניות סותרות . מצד אחד , העולם שהוא בורא בעשרות מחזותיו והצגותיו מושתת על מערכת של מסמנים תרבותיים , דפוסי שיח , קודים ודימויים שמקורם מחוץ לסובייקט , והם שמאפשרים לו ליצור האחדה וסדר בעולם הסובב אותו . הם מעצבים את גופו , את מחשבותיו , את זיכרונותיו , את חלומותיו ואת תרבות השיח שלו . זה גם האופן שבו הדמויות מקנות משמעות להתנסותן האנושית , וכך הן מקדדות ומפענחות סימנים ויחסים . המערכות המארגנות את עולמן של הדמויות אחראיות ליצירת מערכת של אמונות , הנחות ותפיסות , מכוננוה את יחסיהן ואת חיי היומיום שלהן ומשמשות אמת מידה בלעדית להצלחתן או לכישלונן , לאושרן המוצהר או לאומללותן הנראית לעץ . מצד שני , מערכות תרבותיות אלה עוברות בדרמה של לוין תהליכי פירוק וערעור בלתי פוסקים . לוין , באמצעות אסטרטגיות מגוונות של שלילה , חושף את הפן הבדוי והמלאכותי שבמבני הסדר הקיימים , מדגיש את ניתוקן של מערכות המשמעות התרבותיות מהצרכים האמית...  To the book