"ואנחנו נשב בחושך ונביט אל האור" - התהליך ההכרתי של הצופים

" לראות מתוך מרחק" - מצבי צפייה יוצר הרואה בכל תופעה תרבותית , ובעיקר באופן ייצוגה בשפה , תוצר אידיאולוגי בדוי - כמו לוין - בעצם חווה פרדוקס מהותי : למרות הכרתו , הוא נזקק לשיח התרבותי כדי לקיים את יצירתו , ובעצם כתיבתו הוא אף משמר אותו . כיצד אפשר בכל זאת למצוא מפלט מן הפרדוקס הזה ? אצל רבים מהוגי הדעות שעסקו בטיבה של האמנות , למרות התפיסות המגוונות והשונות זו מזו , מופיע מושג משותף , , "מרחק" שממנו מתבוננים ביצירת אמנות ושבאמצעות כוחו מוסברים אופן פעולתה , השפעתה על הקהל , ואף האופנים שבהן היא מצליחה למצוא מפלט מהאידיאולוגיה המזינה אותה . התיאטרון הוא מדיום שבו האפשרות לראות מתוך מרחק אינה רק אפשרות מטפורית אלא גם קונקרטית . צפייה בתיאטרון מהותית למדיום וקשורה לנוכחות הממשית , , "המבצעת" של הקהל בתיאטרון בזמן הצפייה . הקהל מופעל על ידי שני מצבים בו זמניים : ההתרחשות על הבמה , כלומר מימושו של טקסט כתוב בהצגה , והאירוע התיאטרלי - ההתכנסות והצפייה המשותפת של הקהל בהצגה . הפיצול הזה מכפיל את הכוח שיש לתיאטרון כלפי הקהל . הנוכחות הפיזית שלו בתיאטרון , האופי הקולקטיבי של ההתכנסות , האולם ...  To the book