אבא־תחנה חסידא ואנשי עירו: בבגדי חול אל תוך השבת

אבא תחנח חםירא = ) החסיד ) נכנס לעירו ערב שבת עפ דושיכה וחבילתו מונחת לו על כתפו , ומצא מוכה שחין אחר מוטל בפרשת ררכימ . אמר לו : רבי , עשה עמי צדקה והכניסני לעיר . אמר : אם אני מניח חבילתי - מהיכן אתפרנס אני וביתי ? ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי . מה עשה ? המליך = ) השליט ) יצר טוב על יצר רע , והכניסו למוכת שחין לעיר , ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה . והיו הבל תמהין ואומרים : זה הוא אבא תחנה חסידא ? א ^ הוא הרהר בלבו ואמר : תאמר , שמא חיללתי את חשבת ? באותה שעה הזריח הקב"ה את החמה , דבתיב ( שכתוב ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" וגו' ( מלאכי ג , כ . ( באותה שעה הרהר בלבו ואמר : תאמר שלא נתקבל שכרי ? יצתה בת קול ואמרה לו : "לד אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוהים את מעשיך '' ( קהלת ט , ז ) - נתקבל שכרך . וקהלת רבה ט , סדרא תליתאה , אן אבא תחנה חוזר לעירו לאחר שבילה כפי הנראה את שאר ימות השבוע בעבורה קשה לפרנסת ביתו . ומן הפתיחה של הסיפור הוא ' זמן מעבר ' ( זמן לימינאלי ) משמעותי ביותר , זה שבין זמן החול לזמן קודש . בסוף היום השישי , קרוב לכניסת שבת . ...  To the book