פרק עשרים ושניים "תנו לי ארץ בלי אידיאולוגיה"

. 1 בוקר אחד , זמן מה לאחר שהגנרל סר אוולין בארקר הגיע לארץ ישראל כדי לדכא ביד ברזל את ארגוני הטרור היהודיים , הוא שמע בתוכנית 'שעון מוסיקלי' ברדיו את 'לחי אל , 'לחי של אירווינג ברלין . זה היה בקיץ או בסתיו ; 1946 השעה היתה שבע ורבע בבוקר . הגנרל התיישב לכתוב לקאתי אנטוניוס : "את האישה הראשונה שאתה עשיתי את זה אי , "פעם כלומר , כנראה , ריקוד של 'לחי אל . 'לחי "נהניתי מכל רגע ; מי ייתן וזר . היה נמשך עוד , "ועוד כתב לה . היא אמרה לו : "היית יכול להתאהב . "בי זה היה כל כך יפה , כתב לה , כי למעשה הוא הלא מאוהב בה כבר מזמן . סיפור האהבה הזה מקופל בקרוב למאה מכתבים שכתב הגנרל על נייר רשמי של הצבא והריץ לבית אהובתו , מרחק רחובות אחדים מביתו במערב ירושלים לביתה במזרחה , באמצעות שליח , כנראה נהגו . יש בהם אושר וטרגדיה , פאתוס , מסתורין ורמייה , סכנה , תקווה ואכזבה והרבה רומנטיקה , עם דמעות ונשיקות , הכול על רקע הטרור הלאומני , התפוררותה של אימפריה , לידתה של אומה וחורבנה של אחרת . בארקר היה אז בן , 42 נשוי ואב לבן . עד שהגיע לארץ ישראל , במאי , 1946 עשה קריירה עתירת תהילה שהחלה כשהחליט בצעירות...  To the book