פרק חמישה עשר ארוחת בוקר בצ'קרס

. 1 ימי כהונתו בארץ ישראל מרטו את עצביו של הנציב ג'ון צ'נסלור ; כמעט כל יום הביא אתו התרגזות חדשה . ראש הממשלה תיעב אותו , משרד המושבות התערב בעבודתו ולא סייע : כשביקש צ'נסלור לחזק את המשטרה - דיברו בלונדון על המחיר , כמו לא קרה דבר : אולי אפשר להסתפק בשוטרים מסודאן , הציע שר המושבות פאספילד . * צ'נסלור מצא עצמו במאבק גם מול הצבא ואף נדרש להתערב בוויכוחים פנימיים בין אנשי צבא שונים ובין הצבא לחיל האוויר . כולם חשבו שהם ורק הם יודעים מה יש לעשות כדי לבצר את החוק והסדר בארץ ישראל . הם הרבו להיעלב ולהעליב אלה את אלה . "השקפותיו על המצב בארץ ישראל אידיוטיות ומסכנות את שלום , "האימפריה כתב הנציב על אחד מראשי חיל האוויר . לא ברצון רב הורה צ'נסלור להעמיד לדין את רוצחי היהודים וכמה יהודים שפגעו בערבים . לכאורה נעשה הכול בהתאם לחוק ולכללי המשפט הפלילי ; גם הלשון היתה משפטית . למעשה דרש הנציב מבתי המשפט לקבל עבורו החלטות פוליטיות מובהקות : בתוך כך דרש לשמור לפחות על מראית עין של איזון בין יהודים לערבים . נשיא בית המשפט העליון בארץ , סר מייקל פראנםיס גיוזף מקדונל , שיתף פעולה , אך דרש בתמורה לסלק...  To the book