. 1 דקות אחדות לאחר השעה שלוש אחרי הצהריים , יום שני , 11 ביולי , 1927 שיחקה דומיה סכאכיני , ילדה בת ארבע , עם בובתה ואז רעדה האדמה בארץ ישראל . אלפי בתים התמוטטו , כ 250 בני אדם נהרגו , קרוב לאלף נפצעו . דודתה של דומיה הצליחה לחלץ אותה מטחנת הרוח אשר שימשה אז למגורי המשפחה , בפאתי שכונת רחביה בירושלים ; דומיה חילצה את הבובה . כשחזר ח'ליל אל םכאכיני משהות ממושכת במצרים עוד כיהן הרברט סמואל בתפקידו , וסכאכיני סירב לשוב אל מחלקת החינוך הממשלתית . הוא חזר לירושלים רק מפני שהאקלים בקהיר מזיק לבריאות של בנו סרי , הסביר . בינתיים התפרנס מכתיבת מאמרים ונתן שיעורים בערבית . בשובו ארצה כבר ניכרו בכל מקום האותות הראשונים של המהפכה הציונית , הארץ היתה משנה את פניה במהירות . אך בין הערבים עוד לא קרה הרבה . לפחות שבעה מכל עשרה הוסיפו כקודם להתגורר בכפרים . היו כפרים גדולים והיו קטנים , היו כפרים מוסלמיים והיו נוצריים . השלטונות הבריטיים הציעו לאיכרים שיטות חדשות לעיבוד חקלאי ושירותי בריאות משופרים . הם בנו כיתות לימוד . הם חיברו כפרים לכבישים חדשים . השיפור בתנאי התחבורה אפשר מגע בין אנשים שמקודם ...
To the book