פרק חמישי | צורבים תודעה סמלים, התבטאויות, חינוך

בשנת 1994 צילם הבמאי נזאר חסן את סרטו "אסתקלאל / עצמאות" בכפר הולדתו משהד שבגליל . אמו סיפרה על תקופת הממשל הצבאי : כיצד רקדה ביום העצמאות , איך סיפרה לתלמידיה על הישגי המדינה . היא לא היתה יוצאת דופן . כך נהגו רוב המורים הערבים , גם אלו מביניהם שתחושותיהם האישיות היו הפוכות . כשנשאלה לסיבת הדבר הסבירה כי חששו לאבד את מקום עבודתם , בייחוד בתנאים הכלכליים הקשים ששררו באותם ימים . החשש והלחץ גם גרמו להם לדווח על עמיתיהם שחרגו מהקו הממשלתי . "כולנו היינו אז , "מלשינים אמרה . דברים רבים השתנו מאז , כולל תדירות ההלשנות ורמת המעקב אחרי התבטאויות של אזרחים ערבים . אבל הפיקוח על מורים וארגונים פוליטיים ( שעדיין קיים , וכנראה התחזק משלהי שנת , ( 2000 והמעקב ההדוק , השאירו את חותמם על האזרחים הערבים בישראל . הרתיעה של רבים מלהגיד את אשר על לבם עדיין בולטת אצל המרואיינים של חסן . סרטה של אבתסאם מראענה , "פראדיס : גן העדן האבוד" ( 2003 ) לא משאיר מקום לספק : כאשר הבמאית , דמות ראשית בסרט , מתחילה לעקוב אחרי ההיסטוריה של כפרה , פראדיס , מנסה אביה להניא אותה מיוזמתה . כאשר היא מתחילה לרחרח סביב אירו...  To the book