איוב שואל לאשם בשואה

אחד משיאיה הפיוטיים של ספרות התנ"ך היא הדרמה "איוב " המציגה בסימן שאלה את עיקרי האמונה באלוהי הצדק ובמעורבותו בחיי בני אדם . סופרי " איוב " מעמתים את קרבן השואה לא רק עם האלוהים אלא גם עם כל אלה המאמינים כי שואה היא בהכרח עונש על חטא , גם אמ הוא לא ידוע לחוטא . המחבר של ספר "איוב " הוא שם קולקטיבי ליוצרים ולעורך האחראי לחיבור המקורות השונים ולשיכתוב הטקסטים מהם נוצר ספר "איוב , " כפי שהוא מוכר לנו מזה אלפיים שנה . מפעלו של מחבר "איוב " מציג בפנינו יצירה אחדותית שניתן אולי לחקור את מקורותיה הנפרדים , אך צודק רוברט אלתר בטענתו בשם אדמונד לינץ ' בעניין הנסיון לקרוא מקורות במקום יצירות בתנ"ך : "אי אפשר לפרק חביתה לביצים שמהן נוצרה . " אחדות היצירה "איוב" כפי שהיא מצוייה היום בתנ"ך , מתבטאת בתפקיד שממלאים כל חלקיה ביצירת המשמעות של היצירה כשלמות . הפרולוג האפי , הדיאלוג הדרמטי בין איוב לרעיו , האפילוג העשוי שני נאומי יהוה וסיומת אפית קצרה האמורה להבטיח סוף טוב ליצירה טרגית זו - כולם מתפקדים ביצירת משמעותו וייחודו של מכלול ספר איוב . גם אם ספר איוב נראה כ " שלמות פגומה , " כפי שראה אותה יאיר...  To the book