תרבות הקרבנות - ביטוי לחרדת המאמינים באל פרסונלי

הקרבת קרבנות , כדי לרצות את האלוהים או להזינם , היתה מוקד החיים הדתיים בתרבות ישראל התנ"כית כבתרבויות שכניה . דת הקרבנות מבטאה אמונה בכוחו של האלוהים להרע , אמונה בצורך ובאפשרות למנוע את רעתו על ידי ספוקו בקרבנות חיים . טקסי הקרבן והשחיטה של בני אדם או חיות היו משותפים לפולחנים של אלוהים רבים , בכל היבשות . מדוע המשיכו יהודים להקריב קרבנות ליהוה , גם אחרי שרווחה בקרבם תורת משה , לפיה אלוהים הוא מופשט ואינו ניזון או נזקק לקרבנות ? לדעת הרמב " ם , ניתן להסביר תופעה מתרה זו בכך שישראל היו עובדי עבודה זרה לפני שהכירו את תורת משה , והיו כה רגילים להקריב קרבנות עד שנגמלו מכך רק בהדרגה , במשך מאות שנים רבות , כיון שבני אדם אינם יכולים להפסיק מהרגליהם בבת אחת . הסבר רציונלי זה לתהליך ההיסטורי של הגמילה ממנהג דתי שהוא חסר משמעות מבחינתו של המאמין באלוהים מופשט כבתורת משה , מאיר את כל המנהגים הדתיים המסורתיים באור חדש . רבים מהם הם חסרי ערך ומשמעות מבחינת האמונה של הנוהגים לפיהם , אך הם ממשיכים להחזיק בהם מתוך הרגל , כי זה טבעו של האדם . לו היו באים אל מקריבי הקרבנות ליהוה ומציעים להם להפסיק להק...  To the book