אין לומר "היהדות אומרת" כשם שאין לומר "התנ"ך אומר"

ביהדות , כמו בתנ " ך , מיגוון דעות ואמונות שונות , מתנגשות , או שוללות זו את זו מכל וכל . על כן אין לומר "היהדות אומרת " - אלא י נאמר ביהדות , כשם שאין לומר "התנ"ך אומר" אלא : נאמר בתנ " ך . היהדות היא תרבות פלורליסטית ולא אידיאולוגיה העשויה מקשה אחת , אי אפשר לייחס עמדות בנושא כלשהו למכלולה של היהדות , או לעמדות המייצגות את העם היהודי כולו , כשם שאי אפשר לייחס עמדות כאלה למכלולו של התנ " ך . התופשים את היהדות כתרבות מתפתחת של עם , אינם מייחסים להיסטוריה היהודית משמעות אידאית או דתית - כאילו היא מכוונת לתכלית משיחית או אלוהית . ההיסטוריה היהודית , לפי השקפה זו , מייצגת את עצמה . כמו כל היסטוריה של כל עם בעולם , לכל ההתפתחויות שבה יש גורמים וסיבות - אין לה תכלית קבועה מראש . ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי מעצבת את ייחודו של העם , כשם שהביוגרפיה מעצבת את ייחודו של כל אדם . היסטוריוגרפיה של העם היהודי בימינו חותרת לציור תמונה של מה שארע במציאות , לא של מה שאמור לקרות . ברגסון אמר על פוז ' ה , "הוא היה איש נפלא - מעולם לא נתן לרעיון לעמוד בינו לבין המציאות . " ההיסטוריה של היהדות אינה הג...  To the book