פרק שלישי תיאודור אייקה וגדודי־הגולגולת

באחת מישיבות המטה של הוואפן ס"ס , דרש מפקדה של דיוויזיית הגולגולת להעמיד לרשותו יותר ציוד וכוח אדם . הממונים עליו השיבו כי ייאלץ להסתפק במה שהיה לו . המפקד לא ויתר . הוא הגן על עמדתו כרגשנות קולנית שהיכתה את הנוכחים בתדהמה . ברגע מסויים קם האיש ממקומו , שלף את אקדחו ואיים כי ישים קץ לחייו בו במקום , ליד שולחן הישיבות , אם לא ייעתרו זז" הממונים עליו מיהרו להבטיח כי יבחנו מחדש את דרישותיו . שמו היה תיאודור אייקה . הוא נטה לזהות את עצמו לחלוטין עם התנועה הנאצית : מאבקיה היו מאבקיו האישיים , כישלונותיה — כישלונותיו האישיים ויוקרתה — יוקרתו האישית . זו היתד , יקרה לו מכל . הוא שאף בכל עת להאדירה , הגן עליה בלהט לא מרוסן ובקנטרנות קטנונית . אייקה היה יהיר , אימפולסיווי וחסר מעצורים בתנועתו . "לוחם אמיתי " , אמרו עליו קרובי משפחתו , "בכל עת , בימי שלום ובימי מלחמה , בגדוד ובבית , תמיד היה כעומד בחזית " . ביטאון המפלגה הנאצית ' פלקישר ביאובכטר' תיאר אותו כ"חייל פוליטי שליבו , "סוער אדולף היטלר ראה בו "מופת של . "הקרבה עצמית היה בו משהו מהגלדיאטור , הלוחם לתהילה וממון , משהו מהדספראדו השבוי ב...  To the book