|
|
א . רגיעה ? 21-19 ) כמאי ) בימים שבהם הורה נאצר על סילוקו של כוח האו"ם מרצועת עזה , ובעוד דגל האו"ם מורד מעל עמדת התצפית במחסום ארז , וחטיבות פלסטיניות של הצבא המצרי נכנסות לעמדות המפונות של הכוח הבינלאומי , השמיע הנשיא המצרי איום הרבה יותר חמור מבחינת ישראל - סגירת מצרי תיראן . כבר למדנו כי ממשלת ישראל ראתה במעשה מעין זה משום קאזרס בלי ( עילה למלחמה . ( סגירת הנתיב הדרומי של ישראל למסחר ולתובלה ימית מדרום , פירושה היה בעיקר מניעת מעבר נפט מיובא מאירן ומעבר מוצרי יצוא לאפריקה ולדרום מזרח אסיה . אך מעבר לנזק המעשי החמור , היה בצעד כזה משום ניצחון מורלי חשוב למצרים , שנועד לקעקע את כוח ההרתעה של ישראל , ולהעלות את יוקרתם של מצרים ומנהיגה נאצר בעולם הערבי . 616 הרמטכ"ל תפס את הדברים כ"דילמה של להיות או , "לחדול מבחינת ישראל . אשכול ראה זאת באורח פחות דרמטי . הוא עוד זכר שבשנים 1951-1950 חסמו המצרים את המצרים , וישראל לא נחפזה לצאת למלחמה אלא חמש שנים מאוחר יותר ! אך גם הוא הבין שאין להסכים בשום פנים לצעד מעין זה . כדי להניא את נאצר ממימוש איומיו , נקט אשכול צעדים הן במישור הצבאי והן במישו...
To the book |
|
|