|
|
א . הדחתו של לבון בשנת , 1955 כאשר נכנס אשכול לשנתו השישים , הוא יכול להביט אחורה בסיפוק ובגאווה לנוכח הישגיו . כמעט בכל פעילות ציבורית שלקח על עצמו , או שהוטלה עליו , הוא עמד בהצלחה באתגר שניצב בפניו . זה החל בעבר הרחוק , בתפקיד מזכיר מועצת הפועלים של פתח תקווה . כך היה גם בהמשך דרכו , כפעיל מרכזי בהסתדרות , ב"הפועל הצעיר" ובמפא"י , או בתפקידים הציבוריים והממשלתיים שמילא לאחר קום המדינה , ב"מחלקה , "להתיישבות כשר החקלאות ולאחרונה כשר האוצר . עתה תפס עמדה ציבורית בכירה ביותר , ונחשב למעשה לשני בחשיבותו בהייררכיה הממשלתית והמפלגתית , אחרי בן גוריון ( ולפני שרת . (! ואולם , הדברים לא ניכרו בתחושותיו ואף לא באורח חייו . נראה היה כי תופעות חוסר הנחת והעייפות מן השנה הקודמת הולכות ומעצימות . ייתכן שהדבר נבע מן המאבקים הפוליטיים הבלתי פוסקים , ממאמציו לשמור בכל דרך על כלכלה יציבה , או אולי כל זה היה קשור בכלל לגילו המתקדם . בדרך הטבע הלך אשכול והזדקן , ותכיפות המיחושים בלבו גברה . הוא אושפז מספר פעמים לבדיקות בבית החולים '' . "הדסה ביטוי אחר של ההזדקנות היה , כפי שכבר ציינו , התזזית שאחזה בו...
To the book |
|
|