שירה - הסוגיא הבלתי גמורה - תמרור דרך למפעל תרבותי

נראה כי ברומן 'שירה' שעגנון לא סיימו בחייו " חזר עגנון אל תלמוד אותה תכונה שלישית , הפעם מתוך ההדגש של הטקסט ומדרשו . איחוי המהויות שבין הטקסט לאדם , המשמעות והממשות , מעבירים את הכתיבה מעור החיה אל כתיבה בעור אדם . כך הוא באותו סיפור 'עד עולם' ברומן שירה שפרש לעצמו , 639 אותו ספר נכסף שנכתב לא 'על גויל נכתב אלא על עורו של מצורע נכתב , ולא בדיו נכתב אלא במוגלא נכתב' עד' ) עולם שכט . ( וכך הוא ברומן כולו המסבב סביב אותו ספר-טקסט שנקרא , 'שירה' שהעלה בשר עצמות וגידין והפך להיות כבשרו של אדם : 'בשר בבשרך לא במהרה ישכח' שירהי' ) " ° . ( 458 אולם , כיון שהטקסטים המדרשיים הקצרים ב'שירה' לא הגיעו לגימור מצד עצמם , ואף ולא גובשו כסוגיא , קשה לדעת אם השאלות האחרות שהועלו ברומנים האחרים במסגרת התלמוד , לא היו אמורות אף הן להשתלב בסוגיא כללית זו . בכל מקרה , נראה שסוגיא זו , בין אם אמורה היתה להיות סוגיא כללית , ובין אם נוערה לעסוק בתלמוד התכונה השלישית ולהדביק את הבשר והעור הטקסטואליים , עמדה מעבר לכוחו של אדם . ואין זאת משום שהגיע אותו אדם לסוף ימיו , וכבר מצאנו משיירי תשישותו ב'תמול , 'שלשום ...  To the book