ההכרה בדבר חיוניות הלשון המדרשית לאונטולוגיה המדרשית של היצירה העגנונית מתבטאת בעוצמה הניתנת להכרה רק בשכתוב הסיפור 'הכנסת כלה' לכדי רומן בסוף שנות העשרים , ופרסומו עם הוצאת ארבעת הכרכים הראשונים של 'כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנוך בשנת תרצ"א . אמנם כבר עם עלייתו השניה של עגנון ארצה בשנת תרפ"ה ניכרת נטייה אל עבר לשון חז"ל , 509 אך לא ברור אם אכן מדובר בהכרה סגנונית , או שהנושא ואינטנסיביות הפעילות המדרשית הם הגורמים . בתקופה קצרה זו עדיין מתלבטת לשון היצירה העגנונית בלשון המדרש בצורתה הארמית , 510 ועדיין מוצאים יצירות בסגנון המקראי " . משנת תרפ"ז והלאה ניכרת הכרת הלשון הן ביצירות שנתפרסמו בנפרד , והיוו כנראה חלק מהרומן 'הכנסת כלה' שהלך ונכתב באותו זמן , הן בטקסטים המועטים האחרים " . כשהתפרסם הרומן 'הכנסת כלה' מיד הוכר שינויו . 'אמנם "הכנסת כלה" נדפסה עוד בשנת תר"ף ... בצורת ספור לא-גדול , וכמה אפיזודות נדפסו במקומות שונים , בכל-זאת חדש ואחר הוא האפוס , שנתן כעת עגנון . רחוקה הדרך מן הנובילה "הכנסת כלה" לאפוס "הכנסת . "כלה "הכנסת כלה" מתר"ף הוא סיפור עגנוני , ולא מהמובחרים ביותר שבספוריו...
To the book