והיה העקוב למישור

בליל הפסוקים , החרוזים , מובאות המוסר והצהרת הכוונות שמקדמים אותנו ביצירה והיה העקוב למישור' מעורר ספק בדבר אפשרות שחזורה המדרשי . גם אם לפנינו טקסט מדרשי במהותו , וחומריו מגובשים בתוך תעלות מדרשיות הממלאות באופן טבעי את תוכן הטקסט , נשאלת השאלה : האם המגמה הסגנונית המתנגדת לו חזיתית , אינה דוחה ומשהה כל אפשרות שחזור ממין זה ? מבוכת הביקורת שהתלבטה בניגוד שבין הסגנון היראי של 'העקוב' ובין מסקנתו , שיש שראו בה סתירה להלכה שאינה מתאימה לגיבור משלומי אמוני ישראל , לכאורה מאמתת את הספק שהעלינו , והיא מצביעה על חוסר התאמה בין תוכן לצורה , אם כי לחלוטין לא מאותה סיבה . עגנון , עצמו , התייחס לכך בקורטוב של הומור : מורה הוראה בישראל הקשה קושיא על אגדה אחת שכתבתי שמצא שטעיתי ברבר הלכה . ברם דבר שנתקשה בו אותו הרב עד שטרח וכתב לי - תירץ תוך כדי רגע בחור בן ארבע עשרה שנים שאני סנדקו . מעצמי' ) אל עצמי' ( 228 על אף ההומור , מן ההקדמה נראה שעגנון מתייחס אל סיפורו כאל 'מה שקרוב . 'לתורה הוא מכנה את יצירתו - אגדה , ומתוך ניגודה ל'דבר הלכה' שהקשה המקשה , אנו מבינים שהתייחס אליה במשמעות של אגדת חז"ל , ...  To the book