לשון חכמים - לשון פרשנית

כדי להשיב על שאלה זו , קודם כל בממד הלשוני שלה עומדת לפנינו עדיין ההבחנה של בנדויד בין לשון חכמים האחידה לחוסר האחידות בלשון המקרא . אמנם , יש לזכור שהבחנה זו נתונה במסגרת הקונצנזוס הכמעט מלא שלשון חכמים ולשון המקרא לשון אחת הן ביסודן , ולפחות יש ביניהן 'קווים משותפים 213 . 'רבים מכל מקום , שוני זה ' עושה איכות' ו'האבחנה בין לשון המקרא ללשון חז"ל ... אבחנת מהות היא בתיאור 214 . 'הלשון אם נלך לשיטת בנדויד בתיאורה של לשון חז"ל כלשון שאינה 'משחקת כנרדפים' ובכפילויות , לשון שהיא אחידה , קבועה ותכליתית שאינה סובלת מדקות ומורכבות מהותית , הרי אין מנוס מן המסקנה שאפילו היו חכמינו 'הוגים בתורה יומם ולילה וידעו כל אות וכל תג שבמקרא על פה , ואפעלפי כן מדרכי הבעתם הטבעית לא זזו' . ( 332 ) ואפילו 'כל ימיהם היו עוסקים בתורה ומביאים מפסוקיה בתוך דברי הלכה ואגדה . אבל היתה מחיצה ברורה בין שני פלגי הלשון' . ( 239 ) שלא כמו בנדויד , לא מן ההכרח להסביר מחיצתיות לשונית זו על פי תיאורית הטבעיות האומרת כי ' לשון המשנה היה-היתה לשון חיה ולא מלאכותית , לשון טבעית ומגובשת של קיבוץ יהודי שהיה מושרש בלשונו היום...  To the book