המקרא כ'טקסט אש' - תרבות הפרשנות של התושב"ע

הבנה זו של חז"ל - הקובעת את הטקסט המקראי כ'אשדת' ובטקסט של אש - על פי האפיונים שהצענו : טקסט החלונות , הטקסט הפתוח , הטקסט הנשמע , הדינאמי , הסימולטני , מציג טקסט אקסקלוסיבי-אלוהי , וכדברי המכילתא : 'התורה אש ובאש נמשלה ומאש נתנה' . ( 215 ) טקסט שאינו קופא בתבניות אבן אלא ניצוק באש . טקסט שהוא דבור וגם דבר , " ממש ומשל - 'התורה אש ובאש נמשלה' ולכן הכרח הוא ש'מאש . 'נתנה האקסקלוסיביות האלוהית של כתיבת אש קובעת ייחודיות ששום כתיבה אנושית אינה משתווה לה משום נטייתה לתבניות אבן , לאידיאה ( שתרגומה - צורה , ( לקיפאון , לסדרתיות ולטוטאליות . על כן הטקסט האלוהי , או זה שנכתב ברוח הקדש , הוא מודל אידיאלי של כתיבה בכלל - התורה שבכתב . עליונות אונטולוגיה זו של המקרא אינה מעמידה אותו רק כמרכז תרבותי יחידי , השולל קיומם של טקסטים אחרים מחוצה לו , אלא שולל אף קיומם של טקסטים שהוא מקור נביעתם ושורש חיותם . כאן הגענו אל התורה שבעל-פה ( תושב"ע , ( תחום שניתן להגדירו באופן הכללי ביותר כפעילות התרבותית הסובבת סביב המקרא . אף שפעילות זו , על מקצועותיה השונים , קשורה בראש וראשונה בפוטנציאל הפרשני המצוי בת...  To the book