הטקסט הפתוח

אמנם , בטקסט המקראי אין אנו מקבלים הרצאה מקשרת של החלונות אל הטקסט , ובודאי בינם ובין עצמם ; לעתים קרובות מוצגים השינויים ללא הסבר מספיק , אם בכלל . לכן , נוצרת ההרגשה של טקסט חסר חוט שידרה , חסר לוגוס מאחד או בעל אברים מיותרים . כך מתפנה מקום לטענות כמו אלו של בנדויד לייתורים , לפליטות קולמוס , לחוסר משמעות וכוונה בלשון מקרא . זה שאומר ברוב 'בלבולו' לגבי המרגלים שהחביאה רחב , פעם 'ותצפנו' ( יהושע ב ד ) ופעם 'ותטמנם' ( ו " . ( מסקנה זו מניחה שהמילה תפקידה לחשוף את ה'מה' ולא את ה'איך . לדידה , העובדה המעניינת היא שרחב החביאה את המרגלים . אולם לאמיתו של דבר , ה'איך' יכול להתבטא במצבים רבים , ובסופו של דבר מכלולם מבטא את ה'מה' שאינו עשוי כמקשה אחת . לענייננו , המקרא נוקט : 'ותצפנו' בסיטואציה מאד מסוימת , כאשר שליחי מלך יריחו מתדפקים על דלת רחב ושואלים על המרגלים . המבנה הבלתי מסודר של הפסוקים המספרים על התדפקות זו משקף את הדחיפות המהירות וסכנת האיום : 'וישלח מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפור את כל הארץ באו . ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו א...  To the book