פרק רביעי: סיפורי עם ישראל מימי הביניים ואילך

א . אחרי חתימת הגמרא וכינוס המדרשים הראשונים התחילה להתרקם בישראל מעין תורה שלישית' תורת הרבנות . היא נסמכה על התורה שבעל פה' ואולם יסוד מוסדה התורה שבכתב , ויעודה—לחזור על השתיים גם יחד ולעשות אזניים להן . תמה התקופה האלוהית של ספרות המקרא' נחתמה גם התקופה הקלאסית של התלמוד . ואם אמנם גם בשמי הספרות הרבנית הונויעו כוכבים מזהירים , פסקה יצירה גדולה ראשונית בישראל לזמן ארוך ארוד' לתקופת ימי הביניים ( שבדברי ימי ישראל נמשכה כאלף שנים רצופות ' ( ושיגשגה היצירה המתווכת' המוסרת מורשת אבות לבנים . העדר היצירה הגאונית המחדשת בתקופה ממושכת זו ניכר גם בשטח הלשון . נתהוותה לשון שימושית' שינקה מלשון הנביאים והחכמים גם יחד , אך עם זאת התקרבה יותר לתפיסתו של יבשר ודם' רגיל , לתפיסת רוח העם . מחברים למאות ולאלפים לקחו חלק בבניין הספרות הרבנית , רבו בה הקומות' החדרים והתאים , וכמעט בכל חדר ובכל תא יוחדה פינה לאגדה . האגדה ה'רבנית' ' שהיא היא האגדה העממית , לא זכתה לכינוס מקיף במשך כל ימי גידולה , ורק עמל המאספים אשר בימינו העלה , כי , לפחות , אלף סיפורי עם ראויים לגאולה ולקיבוץ פזורים בכל השכבות של ה...  To the book