פרק שני: האגדה היהודית בלשון היוונית

א . הספרות היהודית הליניסטית הממלאה את החלל שבין המקרא ובין התלמוד , ודומה כגושרת ביניהם' אינה למעשה אלא המשכה אחריתה של הספרות המקראית ; סגנונה סגנון התנ"ר ורוחה ניזונה מרוחו . הדברים אמורים ביחוד לגבי ספרי הקודש האלמוניים' המרוכזים בשני גושים , אחד בתחילתה של ספרות זו ואחד בסופה' ושניהם רוב עניינה—הספרים החיצוניים' החל ביכתובים האחרונים של תרגום השבעים , הקשורים קשר ישר במקרא או מתייחשים עליו , וספרי ה'ברית , 'החדשה מקראם של הנוצרים' הערוכים בידי הכנסיה כהשלמה לתנ"ך . הכתבים החילוניים של יוסיפוס נראים לפי סגולתם הלשונית אישית כרשות מיוחדת' ואולם רק לפי סגולה זו בלבד , שכן ספרו הגדול , ה'קדמוניות' מחציתו הראשונה קיצור המקרא , ומחציתו השנייה' דברי ימי הבית השני—נתונה כהמשך ובמקבילה לדברי ימי הבית הראשון . אף זו : גם כל מה שיצר יוםפוס ומסר , אין אתה מוצא לו הד כלשהו בספרות התלמוד והמדרשכאילו 'לא ידעה את . 'יוסף רק אי אלו סיפורי עם וספרי עם , שנוצרו נערכו בתקופה הרבנית , שמרו על מיטב טיפורי העלילה אשר בכתובים האחרונים וגם על זה שבספרי יוספוס . * כנגד זה אנו מוצאים דמיון בין משלי הברית הח...  To the book