סוף־דבר

א . שתי טענות בפי המתנגדים לאגדה : אחת—שאינה אמת ( לא אמת היסטורית ולא אמת מציאותית , ( ושנייה—שאינה מעשה אמנות . עוד פגם מונים בה' שאין בה לא סימנים לאומיים , לא סימנים דתיים , וגם לא סימנים לשוניים , אשר על פיהם נוכל לקבוע תחומיה ורשותה . גם האבחנה בין המעשה ובין המעשיה' בין המשל ובין הבדיה וכן הלאה אינה נראית כיעילה , שכן הגבולות בין אלו מקריים , מלאכותיים , ומכל מקום אינם מציינים ומגדירים את המהות . משעמדת על המוטיבים המשותפים לאגדות , ועל הופזית המקבילות והגילגולימ , אתה מגיע לכלל שלילה אחרונה—שלילת המקוריות . אין לד איפוא אלא לקבל אחת התיאוריות על מוצא האגדות ומקורן , ומתוך כך אתה מחליף את הערד ( שלא מצאת לו אבני משקל מתאימות ) כשטר ערך שאין לו משקל כלל . אנו מגיעים כאן לידי שינוי ערכין על ידי שלילת השלילה שבפי מתנגדי האגדה . אנו אומרים : כל אגדה אמיתית—אמת היא . בי ? המציאות ובין 'אי המציאותי מבחינים על פי סימנים מובהקים אלו : את הראשונה ניתן לאשר על ידי עדי ראייה ושמיעה ועל ידי חקירה ודרישה , והשנייה תלויה באויר , י בלשון האמונה לוראים לה פלא , נס , בלשול השכל הפלגה ודמיון . וא...  To the book