אי־נראותו של האלוהים

כשבניי היו קטנים , ניסיתי לשכנע אותם להתפלל לזאוס . ניסיון זה נמשך פחות משבוע כיוון שהם קלטו כבר מראשיתו שיש בו דבר מה מפוקפק . באופן כלשהו הם ידעו שיש משהו בעייתי בתפילה לזאוס . אחד מהם הסיק מהתרגיל הקטן הזה שאין אלוהים כלל , ואילו האחר הסיק שישנו אל אמת אחד , אך הוא אינו זאוס . כשסיפרתי אנקדוטה זו לידיד שעוסק בלימודים קלאסיים , הוא ציין שהקדמונים לא התפללו לאלים אלא זבחו להם . הם עבדו את אל הפולחן ולא את אל התפילה - אותו אל פנימי המכוון אל העצמי הפנימי . אלי הקדמונים לא נתפסו ככוח מכוון של העצמי , אלא בעקרונותיו המכוונים של העולם . על האדם היה לפעול באופן שיניע את האלים לסייע בידו בפעולתו בסביבה חורשת רעה . כשם שהיחס בין האדם לעולם התבטא בפעולה , כך היה על יחסו של האדם לאלים להתבטא בפעולה ולא בהתבוננות פנימית . בעבור הקדמונים לא היו האלים עקרונות תיאורטיים שמנהירים את עולם התופעות , אלא עקרונות פיזיים בעלי יכולת להניע עולמות . אלי הקדמונים היו ישויות פיזיות משום שהיו אלי העולם הפיזי . ארנולד גלן , בספרו "אדם קדום ותרבות מאוחרת" Urmenschund Spatkultun ) , ( Gehlen 2004 מאפיין את חדשנו...  To the book