שפת בן

ברברה מאייר ביקרתי את מרסל דיבואה פעם אחת בלבד בשנת . 2001 באותה העת התחלתי ללמד נצרות בתוכנית הישראלית לרבנות רפורמית בהיברו יוניון . 'קולג חיפשתי חומר בעברית על הנצרות , בייחוד בתחום הליטורגיה , התפילות ומבנה תפילות יום ראשון . מרסל דיבואה נתן לי את חוברת התפילות של הקהילה הנוצרית הרומית קתולית הדוברת עברית . החוברת כללה את כל הטקסטים של המיסה , ואת הליטורגיה האובריסטיה בכלל זה . את הליטורגיה הזו שרים ברוב הקהילות הקתוליות ובן במנזרים , בשפת המקום או בשפת המקור של המסדר או בשפתם של מקימי המנזר . למשל הבנדיקטינים באבו גוש שרים בצרפתית , ואלה שבהר ציון - בגרמנית . זוכרת היטב , כמעט מילה במילה , מה אמר אז : "הכרחנו את עצמנו להתפלל . "בעברית הוא ציין כמה קשה היה לו להתפלל בעברית , וכמה חשוב . הוא לא פירט הסיבה , אבל הרגשתי שאני מבינה . באותה שיחה שוחחנו גם על התחום שאני עוסקת בו - הגות נוצרית בעקבות השואה ובייחוד כריסטולוגיה בצל השואה . אני זוכרת שהתאכזבתי אז מעט מהיעדרה אמירה נחרצת שלו בנושא הזה . דבריו על אלוהים אחרי השואה היו חיוורים בעיניי , בייחוד בהשוואה להוגים נוצרים אחרים שהצליח...  To the book