בדומה לשם 'תרנגולי כן גם השם 'טווסי ( Pavo cnstatus ) מוצאו מן הלשון הפרסית . המוצא המזרחי ניכר גם בשמו היווני של עוף זה : הציפור המדית' הפרסית או הבבלית . מולדתו הודו' שבה ראה אותו עוד אלכסנדר הגדול 'מתעופף' ביערות . בארם נהריים מזכיר תגלת פלאסר הרביעי רק 'ציפורים בעלות כנפיים כחולות' ' אולי טווסים — כמם מערב . דיודורוסנ מזכיר אותו מבבל . הומרוס והםיודוס אינם מכירים את הטווס . אריסטו ידע על אורח חייו : שהוא דוגר רק פעם במשך שלושים יום' ומטיל 12 ביצים ; שהזכר מקבל את נוצותיו המזהירות רק בשנה השלישית . בארץ ישראל מופיע הטווס בפעם הראשונה בצורה ברורה בציורי הקירות שבקברות מראשה . אף פולחן עשתורת מסוריה ופולחן הירה בסאמוס היו קשורים במאות האחרונות לפני חורבן בית שני אל הטווס . על יחסים דומים בין אלה זאת ובין הטווס ידוע גם מקארתאגו' וזה מאשר כמעט בוודאות את מוצאו הםורי הפיניקי של הפולחן הזה . נראה הדבר' שבמשך זמן רב היו ציפורים אלו מובאות Diodorus , 2 : 53 3 — 1913 , O . Keller , II , p . 154 2 — Numida meleagris 1 מן החוץ . רק בימי הרומאים אנו מוצאים אצל וארו' קולרמילה 1 ואחרים , סימנים ...
To the book